ערכות הנדסיות מספקות תמורה לאור יכולתן לענות על צרכים ורצונות של בעלי עניין שונים. צרכים אלה מתפתחים במשך הזמן ועשויים לחרוג ממעטפת היכולות של המערכת המקורית. לפיכך, ערך המערכת למשתמשים בה הולך וקטן עם הזמן. כתוצאה מכך, יש להחליף או לשדרג מערכות בעלות גבוהה ובפגיעה בשירותים המסופקים. אולם מערכת המתוכננת מראש לשינויים ולשדרוג, יכולה לתת תמורה גדולה יותר לאורך כל חייה. איך אם כן, ניתן לתכנן מערכת בעלת כושר הסתגלות לשינויים עתידיים שתספק תמורה מירבית לבעלי העניין לאורך כל חיי המערכת? מאמר זה מתאר את הבעיה וכן מציע דרך לפתרונה.

במסגרת המאמר, אימצנו את המושג של "אופציות ממשיות" מתחום הכלכלה (Real options) והרחבנו אותו לתחום ארכיטקטורת המערכות. הגדרנו את המושג "אופציות ארכיטקטוניות" (Architecture options) כשיטה וכלים חדשניים שבעזרתם ניתן לתכנן כמותית מערכות בעלות כושר הסתגלות לשינויים עתידיים. הגישה של אופציות ארכיטקטוניות מאפשרת תיכון של מערכות גמישות שיספקו צרכים של בעלי עניין שונים לאורך כל חיי המערכת באופן אופטימאלי. בהסתמך על תוצאות מחקר ראשוני בנושא, אנו סבורים שישום היבט זה של "תיכון לגמישות" עשוי להגדיל את התמורה הכוללת של מערכות לבעלי העניין לפחות ב - 15% , וזאת כהערכה מינימאלית. כמו כן, אנו מרחיבים את השיטה של אופציות ארכיטקטוניות לחישוב ערך דינאמי של מערכות.

לצפייה בקובץ