שני מפעלים לייצור צבע בפחיות, לאחד קוראים X ולשני קוראים Y , בשניהם לוקחים פגמנטים, מערבבים עם מדלל, טוחנים היטב, מסננים, מוזגים לפחיות, אורזים, ממשטחים, ושולחים ללקוח. אז למה במפעל אחד גיל העובדים הממוצע עומד על כ-35 כבר שני עשורים, ובמפעל האחר גיל העובדים הממוצע עומד על 55, ובעוד כמה שנים כשהעובד הממוצע יצא לפנסיה, המפעל יקרוס.
העבודה הידנית היגרה לפני עשורים בהדרגה למזרח, וכעת היא חוזרת למערב, אבל על בסיס מכונות וקובוטים (וזו לא שגיאת הקלדה), וזה מזל גדול כי ילדי דור ה-Y וה-Z לא מוכנים לעבוד על רצפות ייצור מסורתיות. יש רעיונות מאוד מוגדרים לגבי טכנולוגיות העתיד של תעשיה 4.0, אבל בלי שינוי מהותי במימדים אנושיים כתרבות ארגונית ומבנה ארגוני, אין סיכוי לממש את הפוטנציאל הגלום בטכנולוגיה. יש מגוון שלם של אתגרים הקשורים למעבר לדור הבא – ניהול השינוי, אוריינות דיגיטלית לעובדים קיימים וחדשים, פיתוח מיומנויות, פיצוץ בין תרבויות עבודה דוריות, וצורת מעורבות הממשלה ועוד.
בהרצאה אנסה להגדיר את הרקע ואת האתגרים הקשורים בהסבת המשק הישראלי לתעשייה 4.0, אסקור קצת מאמצים שונים שנעשים על מנת להתמודד עם האתגרים האלו, ואציג כמה הצעות ורעיונות שעשויים להשפיע על מסלול הצמיחה לטווח ארוך של המשק התעשייתי.

לצפייה בקובץ