Systems integration in infrastructure projects: seven lessons from Crossrail
Jennifer Whyte, Andrew Davies, Chris Sexton
Proceedings of the Institution of Civil Engineers – Management, Procurement and Law, 175(3):
103–109
אינטגרציה מערכתית בפרויקטים של תשתיות – שבעה לקחים מפרויקט Crossrail.מאת: ג'ניפר ווייט, אנדרו דייביס, כריס סקסטון
בשנה שעברה, לאחר דחיות חוזרות ונשנות, התחיל לפעול הקו האדום – קו הרכבת הקלה הראשון ברשת הרכבות הקלות המתוכננות להקמה בגוש דן. הדחיות בלו"ח הזמנים שהתרחשו בשנה האחרונה, יוחסו לקשיי אינטגרציה בין מערכות שונות שסופקו ע"י יצרנים שונים, ונדרשו להפעלה אינטגרטיבית בפעם הראשונה בבית הלקוח או יותר נכון לומר: בעיר הלקוח: תל אביב-יפו.
מסתבר שבעיות האינטגרציה בפרויקטי הקו האדום הם אינן בעיות ייחודיות לסביבה המזרח תיכונית שלנו, אלא הם ביטוי למורכבות המיוחדת של פרוייקטי תשתית גדולים.
המאמר אינטגרציה מערכתית בפרויקטים של תשתיות – שבעה לקחים מפרויקט Crossrail מנתח את לקחי פרויקט הקמת קו הרכבת על שם המלכה אליזבת השנייה (Line Elizabeth The) החוצה את לונדון ממזרח למערב ומשלב רכבת תחתית עם רכבת עילית. התובנה המרכזית העולה מתהליך ניתוח והפקת הלקחים מפרויקט זה, קובעת כי לא נכון לנהל אינטגרציה ומבצוע של פרויקטים מסוג זה בשיטות המסורתיות, ותחת זאת מומלץ לנהל את פעילויות האינטגרציה והמבצוע באופן מרוכז, באחריות הלקוח הסופי.
מאפייני הפרויקט:פרויקט הקמת קו הרכבת על שם המלכה אליזבת השנייה (Line Elizabeth The) החוצה את לונדון ממזרח למערב ומשלב רכבת תחתית עם רכבת עילית. הקו נחנך בחלקים בין השנים 2020-2023, בסיום פרויקט התשתית הגדול ביותר באירופה, אחרי עיכובים בלו"ז וחריגות משמעויות בתקציב. החברה המובילה (LTD Crossrail) הייתה אחראית על הקמת התשתיות ותפקדה כלקוח ביותר מ- 25 חוזים מול קבלני תכנון ו - 73חוזים מול קבלני ביצוע, בזמן שחברת התחבורה של לונדון )TfL )הייתה אחראית על מערך הרכבות.
תפישת האינטגרציה של הפרויקט התבססה על המחויבויות החוזיות של הספקים, כאשר האינטגרציה הטכנית הובלה על ידי הספקים בעוד החברה המובילה התמקדה באינטגרציה ניהולית באמצעות סקרים.
משימת האינטגרציה הייתה מורכבת עוד יותר מפני שחלק מהספקים עבדו בחוזים נפרדים מול Crossrail ומול TfL בחלקים ושלבים השונים של הפרויקט, וגם עבדו מול הצוותים הנדסיים של בעלי הקו – London Underground ו-London for Rail. הבעיות והדחיות במסירת גרמו לשינוי המדיניות. שלב המבצוע התחיל להיות מנוהל כפרויקט אינטגרציה ומבצוע ייעודי החל משנת .2019
פירוט הלקחים:מחברי המאמר טוענים שהאינטגרציה בפרויקטים גדולים חייבת להיות באחריות הלקוח הסופי, ומחזקים את טענתם באמצעות שבעה לקחים שהופקו על ידיהם, על בסיס התחקירים רבים שנכתבו על הפרויקט:
.1 הלקוח חייב לנהל את תהליך מסירת הפרויקט לתפעול )המבצוע( כפרויקט אינטגרציה של מערך (System-of-System) ולא כתהליך של בניה ובדיקה (Testing & Construction) בשלבים עוקבים כפי שזה נהוג בפרויקט תשתיות. אינטגרציה דרך מחויבויות החוזיות עם ספקים נפרדים לא עובדת טוב בפרויקטים גדולים.
2. הלקוח חייב לנהל את האינטגרציה באופן פעיל, ישיר וטכני. ב 2018 החברה המובילה (Crossrail) הקימה צוות אינטגרציה ייעודי שעבד עם כל הספקים וגיבש את כולם לצוות ההנדסי שהשאיר את
השיקולים המסחריים "מחוץ לדלת".
3. הלקוח חייב לתכנן תהליך מבצוע ובדיקות ארוך ולא לצמצם אותם עקב העיכובים בבניה. בפרויקט הוקם "מרכז שליטה" שתיאם את הפעילויות של צוותי בדיקה של הספקים השונים.
4. הלקוח חייב לקבל סמכות מלאה על קבלת ההחלטות בתחום האינטגרציה. החברה המובילה הקימה את רשות האינטגרציה (Authority Integration Railway) ברשות מנהל התוכנית.
5. הלקוח חייב לקיים ניהול תצורה קפדני, ברצף מתחילת התוכנית ועד סופה. ניהול התצורה הוא זה שמספק מידע אמין למקבלי ההחלטות.
6. הלקוח חייב להבין שחלק מהמוצרים של הספקים דורשים פיתוח ולא יהיה ניתן לספק אותם "מעכשיו ועכשיו" כמו שחשבו בתחילת התוכנית.
7. הלקוח חייב להבין שאינטגרציה יכולה להתחיל רק שתת-מערכות כבר קיימות, מותקנות ונבדקו בנפרד. הרבה מהאינטגרציות הפרויקט תוכננו ללא התחשבות למוכנות של תת-מערכות
