היכן אנו טועים בשילוב שיקולי אינטגרציית אדם-מערכת במיזמים?

ד"ר נירית גביש
עמי הראל

# נירית גביש – האקדמית להנדסה בראודה כרמיאל,  אביגדור זוננשיין - מרכז גורדון להנדסת מערכות, הטכניון
# עמי הראל – End To End Systems, יותם סהר-אוניברסיטת אריאל ורפאל.
כללי
אינטגרציית אדם-מערכת היא השילוב בין שני עולמות, עולם הנדסת מערכות, העוסק בתיכון מערכות הלוקח בחשבון היבטים מגוונים, ועולם הנדסת גורמי אנוש, המתמקד בשיפור האינטראקציה בין האדם לבין המערכת. כאשר שני העולמות משתלבים, תיכון מערכת לוקח בחשבון את הגורם האנושי כבר מהשלבים הראשונים. קבוצת HSI (Human-System Integration) הישראלית, שפועלת מטעם האיגוד הישראלי להנדסת מערכות ומרכז גורדון להנדסת מערכות, הטכניון, עומלת כבר מספר שנים כדי לקדם את החשיבה המשותפת של מהנדסי מערכות ומהנדסי אנוש והנחלתה לכלל מפתחי המערכות. במסגרת פעילות הקבוצה מתקיימות הרצאות, סדנאות, ימי עיון וכנסים.

לאחרונה בחרה הקבוצה בדרך של האקתון כדי לעודד את השילוב של שיקולי אינטגרציית אדם-מערכת במיזמים רלבנטיים. הנושא שנבחר היה תחבורה חכמה. מספר הרכבים הפרטיים והמסחריים על הכביש הולך וגדל, דבר שיוצר עומס הפוגע באיכות החיים, בבריאות התושבים ובפריון. יש צורך לעודד שימוש בתחבורה ציבורית, בשיתוף נסיעות ובהליכה במקום נסיעה. אולם פיתוחים טכנולוגיים שאינם מביאים בחשבון את התנהגות משתמשי הדרך אינם מועילים, ויש צורך לשלב ביניהם כדי להגיע לפתרונות מיטביים. ההאקתון, שהתקיים במאי 2022, עסק במציאת פתרונות לאתגרים מתחום התחבורה החכמה, בהם משולבים שיקולי הנדסת מערכות והנדסת אנוש, המגיעים מן השטח.

במשך חודשים עמלה הקבוצה כדי להגדיר עם בעלי העניין אתגרים המשלבים בין תיכון מערכת טכנולוגית ובין גורמים אנושיים. לבסוף, הוגדרו חמישה אתגרים כאלו על ידי חמישה ארגונים שונים. עיריית תל אביב יפו ביקשה למצוא פתרון ניהול שוטף ואסטרטגי באזורי לוגיסטיקה (אזורים בהם קיים ריכוז של מקומות עסקים, מסחר ובילוי) בהם מתקיימת תחרות על המרחב בין הולכי הרגל לכלי תחבורה שונים, ולכן יש לקבוע כללים שיכולים להשתנות לפי הצרכים. חברת רפאל חיפשה להשתמש בבינה מלאכותית במטרה להשתמש במדדים רגשיים הנקלטים מן הנוסעים ולנתח אותם בזמן אמת לצורך הפחתת רמת הסטרס והעוררות בזמן נסיעה על מנת ליצור חוויית נסיעה טובה עבורם (תהליכי הפתרון לאתגר זה ,מוצג בהמשך/נספח). נתיבי איילון היו מעוניינים למצוא פתרון שיאסוף נתוני זמן אמת על רמת ההליכתיות של הולכי רגל במרחב העירוני במטרה לזהות את הגורמים שיכולים לעודד הליכתיות או את הגורמים שמפריעים לה. חברת Future Mobility Center חיפשה להגדיל את היקף השימוש בתחבורה שיתופית או ציבורית ואת המוכנות של ציבור הסטודנטים לשתף נסיעות. חברת סופרבוס – המטרונית, ביקשה לפתח התרעה בזמן אמת על ונדליזם בתחנות המטרונית במטרה להפחית את כמות אירועים אלו.

בהאקתון השתתפו עשרות סטודנטים, מהנדסים, יזמים, מפתחים, אנשים העוסקים בתחום התחבורה, מומחי הנדסת אנוש וממשק אדם-מחשב מכל הארץ, שהתכנסו יחדיו במטרה לפתח תוצרים טכנולוגיים שיהוו פתרונות לאתגרים המורכבים הללו בתחום התחבורה העתידית. את ההאקתון ליוו מנטורים ומרצים אורחים שהדגישו את החשיבות של חשיבה על המשתמשים ועל הגורם האנושי בעת פיתוח הפתרונות.
בסיום ההאקתון וחלוקת הפרסים לפתרונות הזוכים, שלח אחד השופטים את ההודעה הזו אלינו, מארגני ההאקתון: "יש הרבה מאד תחומים בחיים, אולי כולם, שפתרון טכנולוגי איננו חזות הכול בעבורם. לעיתים קרובות מחפשים בכוח פתרון טכנולוגי כשהוא מצוי דווקא באזור ההתנהגותי/חינוכי. נכון לדעתי לתת את הדעת לעניין. בנושאי ההאקתון האחרון זה בלט, אצלי לפחות, בתהליכי המחשבה על הפתרונות שהתמקדו רובם ככולם בטכנולוגיה פר סה".

השמחה על הצלחת ההאקתון, על פתרונות יצירתיים שמעלי האתגרים שיבחו ואף הביעו רצון להמשיך ולעבוד יחד עם הצוותים שפיתחו אותם, התערבו עצב ותסכול. כיצד ייתכן שלמרות כל המאמצים עדיין לא הופנמה לעומק החשיבות שבהתייחסות לגורם האנושי בפיתוח המיזמים? איפה טעינו?

מזה שנים רבות מלמדים את הקורס "הנדסת אנוש", שנועד לסטודנטים במחלקה להנדסת תעשייה וניהול באקדמית להנדסה בראודה כרמיאל, על מנת להקנות להם, המהנדסים לעתיד, עקרונות חשיבה המביאים בחשבון את המשתמשים, צרכיהם ואפיונם בשלב ההתחלתי ביותר של תיכון המערכת. בשנת הלימודים תשפ"ב הוצע לשלב את הקורס הזה במסגרת "האקתון הזהב" שארגנה המכללה, שבו מפותחות טכנולוגיות למען אוכלוסיית בני הגיל השלישי כדי לסייע לאוכלוסיית המבוגרים בישראל ולשפר את איכות חייהם. ההאקתון התמקד בשלושה תחומים: בריאות ושיקום מרחוק כמו ניטור מדדים, אימוץ טכנולוגיות ותמיכה מרחוק לחירשים אילמים קשישים, התמודדות עם מגבלות ניידות במרחב הביתי ובמרחב הציבורי, וכן טכנולוגיות שיתמכו ויקלו את תהליך ההזדקנות כמו עידוד לקידום אורח חיים בריא, הפגת בדידות ושימור תפקוד פיזי וקוגניטיבי. קפצתי על ההזדמנות לאפשר לסטודנטים שלי היכרות עמוקה עם אוכלוסיית היעד, התמודדות עם אתגרים אמיתיים הבאים מהשטח ומתן דגש על היבטי הנדסת אנוש בתוך צוות בין-תחומי שמפתח את המיזם.

הסטודנטים בקורס הכירו במשך הסמסטר את אוכלוסיית היעד על ידי ראיונות, תצפיות ופעילות משותפת. הם השתתפו בהרצאות של מומחים בתחום הזקנה וטכנולוגיות עבור אוכלוסיית הגיל השלישי, וכל זה בנוסף לתכנים הרגילים שמלמדים במהלך הקורס: קוגניציה אנושית, ניתוח תפקיד, איסוף מידע, תיכון תצוגות ויו"ב. במהלך ההאקתון, שאירע בסוף הסמסטר, הם חברו לסטודנטים מתחומים אחרים, וביחד ניסו לענות לאתגרים שהועלו ולפתח פתרונות. חלק ממטלות הקורס נעשו בהאקתון עצמו: ראיונות עם המשתמשים הפוטנציאליים כדי להבין את הצורך שלהם במערכות שפותחו וחוות דעתם, בחינת פתרונות קיימים בשוק בהיבטי הנדסת אנוש וניתוח המערכת המפותחת לפי האופן שבו היא מתאימה לקוגניציה של משתמשים בגיל השלישי. לוח הזמנים של ההאקתון וקריטריוני השיפוט הותאמו כך שישקפו באופן הולם את תהליך שילוב הגורמים האנושיים בתיכון המערכת.

במהלך ההאקתון הסתובבו מרצים אחרים, מנטורים והצוות המארגן בין הצוותים. הם הגיעו אלינו עם תלונה מהסטודנטים בקורס: הסטודנטים אמרו שהמטלות שהם צריכים להכין עבור הקורס גוזלות מהם זמן ומפריעות להם להתקדם בפיתוח המערכות שלהם. "אנחנו עסוקים במטלות ואין לנו זמן לעסוק בהאקתון", זו הייתה הטענה הרווחת. "איך הם לא מבינים", אמר לנו אדם מהצוות המארגן, "שהמטלות האלו, הן ההאקתון?". שוב התערבו בשמחה על חוויה יוצאת דופן שהענקנו לסטודנטים בקורס, ופתרונות מלהיבים שפותחו, עצב ותסכול. איך הם לא מבינים? איפה טעינו?

איפה אנו טועים, כולנו, אנשי אינטגרציית אדם-מערכת וחברי הישראלית ובעולם, שבסיזיפיות, שנים על גבי שנים, מנסים להנחיל את החשיבה שבה היבטים אנושיים חייבים להיות משולבים בתיכון המערכת כבר מההתחלה, ואז נקראים לדגל דווקא כשהמערכת כבר מוכנה בלי שדיברו עם משתמש אחד בתהליך בבקשה "רק להגדיר איזה אייקון מתאים פה"? מדוע אנחנו נכשלים שוב ושוב ושוב?
ונחזור לקורס הנדסת אנוש. המטלה הראשונה בקורס היא ניתוח תפקיד, שבה הסטודנטים מתבקשים לחשוב על מערכת עתידית כלשהי שהם היו רוצים לפתח אותה, אבל לא להתחיל לפתח, אלא לשים אותה בתוך "קופסה שחורה". למעשה הם נדרשים לחשוב על שימושי המערכת, מאפייני המשתמש, מאפייני הסביבה והאינטראקציה עם המערכת מבלי שהם ממחישים איך תיראה המערכת. כאשר מציגים הסטודנטים את המטלה הזו אני רואה לא פעם ולא פעמיים שרטוטים של המערכת המתוכננת בצירוף ההסבר: "הנה פה יהיה כפתור ירוק שילחצו עליו להפעלה". התגובה שלנו היא לאתגר אותם בשאלות: ולמה דווקא כפתור? אולי המשתמש יקרוץ למערכת כדי להפעיל אותה? אולי יחווה בידיו? אולי המערכת תקרא את מחשבותיו?

ויתרה מכך, אנו שואלים את הסטודנטים: האם אתם חושבים שהאייפון, הוייז, מערכות מציאות מדומה, היו נוצרים אם אנשים היו ממשיכים לחשוב בדפוסים המקובלים שהם מכירים? כדי להגיע למיזמים ולהמצאות פורצות דרך יש צורך להתעלם ממה שקופץ מייד לראש, שהוא תמונה של איך תיראה המערכת, לשים אותו בצד ולחשוב כדף חלק. זה קשה, זה כלל לא אינטואיטיבי, אך זה הכרחי. עלינו , על יתר קבוצת HSI הישראלית ועל שאר מגוון המומחים בתחומי שילוב הנדסת אנוש והנדסת מערכות בארץ ובעולם- מוטלת המטלה הסיזיפית להמשיך ולגלגל את האבן לראש ההר. איפה אנחנו טועים? אנחנו לא טועים. אנחנו יכולים לטעות רק אם נשמוט את האבן של הבנת צרכי וציפיות המשתמשים בדרך.
ואכן, קבוצת שילוב אנשים מערכת הישראלית, הפועלת כבר למעלה מ-6 שנים, פועלת ללא לאות בהחדרת תודעת הנדסת גורמי אנוש אצל מהנדסי המערכות ומנהלי הפרויקטים. במסגרת פעילות הקבוצה קידמנו נושאים רבים, וביניהם:
נראה לנו שאנו דוחפים את הסלע של HSI במעלה ההר, ולא מתכוונים להפסיק מסע זה תודות למסירות הרבה של חברי קבוצת העבודה בניהולו המצויין של עמי הראל. תודות לתמיכה המתמשכת של מרכז גורדון להנדסת מערכות בטכניון, לאיגוד הישראלי להנדסת מערכות INCOSEIL ולקבוצת HSI בינלאומית בראשות פרופ' Guy Boy .